אז אחרי שסיימנו לדבר על כדורעף חופים והוקי דשא, אפשר כבר לחזור לדבר על NBA??

חשוב! זה לא פריוויו – כאלה יהיה לנו בתחילת העונה. זו כתבה שמדברת על מצבה של אחת הקבוצות שהכי מעניינות אותי בליגה לשנים הבאות. ההסתכלות פה היא לטווח הארוך ולא רק להעונה. תהנו:

סגל ושכר:

מאזן: 42-40

מאמן: דיוויד פיזדייל

GM: כריס וואלאס

מה עובד?:

הישגיות – ובכן, הם עשו 3 עונות רצופות של 50 ניצחונות ומעלה לפני העונה הנוכחית, שגם הייתה בדרך הבטוחה לשם לפני מכת הפציעות המקוללת שעברה על הקבוצה + הטריידים בפברואר. אפילו כולל העונה, ממפיס ניצחה בארבע העונות האחרונות 62% מהמשחקים שלה, הנתון השישי בטיבו בליגה לתקופה הזו:

זה נתון אבסורדי – תסתכלו על הקבוצות שמעליה! לפי הסדר – קאווי את אלדריג'/דאנקן, קארי-קליי-דריימונד, CP3 את בלייק, דוראנט את ווסטברוק ושנתיים של לברון את וויד – לממפיס לא היה בשנים האלה שום דבר קרוב לרמה הדומיננטיות האינדיווידואליות של השחקנים האלה.

ובכל זאת, בלי שום קליעה מבחוץ:

ועם סגנון Grit&Grind אפור שנוגד את כל מה שהNBA הלך אליו בשנים המדוברות, הם הצליחו כל שנה להוציא קבוצה טובה וכל שנה לעשות צרות לכולן בפלייאוף (עד השנה).

משהו עובד שם כמו שצריך, וזה קורה כבר הרבה שנים – העפלה ל16 האחרונות בכל אחת ב6 השנים האחרונות היא הישג שממפיס חולקת רק עם הספרס וההוקס. אסור לזלזל בזה.

FA Success – מעבר לדוראנט, קונלי היה השחקן החופשי המבוקש ביותר הקיץ (לצד אל הורפורד). יחד עם ההחתמה של גאסול בעונה שעברה, זה כבר קיץ שני ברציפות שהגריזליז מצליחים להשאיר את אחד מהשחקנים המבוקשים בליגה.

ההחתמה של פארסונס הייתה אפילו משמעותית יותר. אפשר להטיל ספק בגובה החוזה, או ביכולותיו של פארסונס להצדיק אותו, אבל אי אפשר להכחיש שהוא השחקן החופשי המשמעותי ביותר שהגיע לממפיס בשנים האחרונות. זה סימן טוב מאוד לקבוצה, דווקא אחרי עונה גרועה מאוד בסטנדרטיים שלה.

פרנדצ'ייז פלייר (סוג של) – גאסול בדיוק על התפר. שחקן ההגנה של הליגה ב2013 וFirst-Team-All-NBA רק לפני שנה, אבל חווה עונה קשה השנה עם פציעה שאילצה אותו להחמיץ 30 משחקים + פלייאוף – שיא שלילי עבורו.

עם כל זה, כשהוא בריא מדובר אולי בסנטר הטוב בליגה, ושחקן טופ 15 בNBA. למי שלא חזק במתמטיקה – יש רק 15 כאלה בעולם, ולגריזליז יש את אחד מהם על חוזה לעוד ארבע שנים בסכום שיראה טוב כשתקרת השכר תמשיך לקפוץ.

האופי הקבוצתי וההתמחות בצד ההגנתי הופכים את גאסול לליהוק קצת מוזר לתפקיד, אבל בעיני אתה לגמרי יכול לבנות קבוצה סביבו. חייבים להביא לידו שחקני התקפה טובים ממנו שיכולים לייצר נקודות בקלות, אבל הוא יכול להוביל קבוצה ממש טובה מהTop-of-the-key בהתקפה ולחבר הגנה ממש טובה.

מה לא עובד?:

מאמן (אולי) – לדייב ייגר היו המון בלאגנים עם ההנהלה, אבל הוא העמיד על המגרש קבוצה סופר מאומנת קשוחה ונאמנה לעצמה, שכמו שהזכרנו קודם ניצחה המון משחקי כדורסל בשנים האחרונות (ורק לפני שנה וכמה חודשים הובילה על הווריורס 2-1 בחצי גמר המערב). יכול להיות שכמו לפני שלוש שנים עם ייגר עצמו, ממפיס שוב תצליח לפגוע בול עם דיוויד פיזדייל ממיאמי, אבל זה תמיד מפחיד להחליף מאמן טוב.

סגל – הקבוצה נפטרה מקורטני לי וג'ף גרין במועד ההעברות בפברואר, והשאירה סגל מאוד רדוד מעבר לשלישייה הותיקה + פרסונס שהגיע בקיץ. השחקן החמישי בטיבו בקבוצה הוא כנראה ג'מייקל גרין, ברנדון רייט, או חס ושלום טוני אלן – וזה לא סימן טוב.

מעבר לזה, עם החוזים החדשים של קונלי ופארסונס, היא תשלם להם ולגאסול כמעט 70 מיליון דולר העונה, סכום שרק יעלה עם השנים ויגיע עד ל83 מיליון דולר ב2019-20. כל חוזה בנפרד הוא לא חוזה נוראי ויראה טוב עוד שנתיים, אבל לא בטוח שזה היה רעיון חכם להפוך דווקא את הטריו הזה – לא הכי טוב בליגה – להכי יקר בה.

ובגיל ממוצע של 29, צריך גם לזכור שהשלישייה הזו רשמה בשנה האחרונה ביחד 169 משחקים מתוך 246 – פחות מ70% – כשאף אחד מהם לא סיים את העונה על הפרקט.

ההיסטוריה אומרת שלקבוצות מהסוג הזה – קצרות ומסתמכות על כמעט אולסטארים מתוגמלים היטב – יש בד"כ תאריכי תפוגה לא צפויים. מאוד יכול להיות שנראה את הגריזליז נופלים אל מחוץ לפלייאוף ומטה הרבה יותר מהם ממה שאנחנו מצפים, מה שמוביל אותי לנקודה הבאה:

בחירות דראפט – הם אמנם קיבלו מהקליפרס בחירת סיבוב ראשון בתמורה לג'ף גרין בפברואר, אבל היא תגיע רק ב2019 (במקרה הטוב) ובכל מקרה מוגנת לוטרי. מהצד השני, היא חייבת כבר בשנה הבאה בחירת סיבוב ראשון לדנבר ,ועוד אחת לבוסטון ב2019 (הופכות ללא מוגנות בסופו של דבר). זה פחות או יותר שולל תהליך של rebuild טוב בשנים הקרובות.

ובקיצור?:

ובקיצור? סיטואציה מאוד טריקית. דווקא אחרי קיץ מאוד מוצלח, ממפיס נמצאים בנקודה מאוד מוזרה, כשמצד אחד מסתמן שיהיה להם קשה לבנות משהו שיצליח לעבור יותר מסיבוב פלייאוף במערב, ומצד שני הם לא יכולים ללכת לrebuild (חוזים + מחסור בבחירות דראפט).

התרחיש האופטימלי עבורם הוא שיחזור של 3 השנים המוצלחות של לפני העונה האחרונה – שזה אומר עוד עונה של 50 ניצחונות. וזה יהיה מצוין – זה לגמרי בסדר להחזיק קבוצה שמנצחת 50 משחקים כל עונה, ולקוות לנפילה של יריבות פלייאוף/תקופה חמה כדי להתקדם בפלייאוף. הספרס הגיעו לגמר שנתיים ברציפות בזכות ההחלטה להשאיר את הקבוצה שלמה. דאלאס גם לקחה אליפות ככה. עזבו – הגריזליס הגיעו ככה לגמר המערב ב2013.

אבל במקרה הזה, זה יחייב עונות קאמבק טובות של כל אחד מהטריו המדובר, וקליעה בול בעוד מאמן תותח, שיצליח להוציא מעל המצופה מכמה שחקני משנה בסגל הקצר הזה. זה הרבה לבקש, וגם זה יחזיק אותם צפים לעוד שנה-שנתיים עד שגאסול (רק בן 31 אבל מקצוען כבר הרבה שנים ועם היסטוריית פציעות לא טובה) ובעיקר רנדולף יתחילו להיעלם.

למרות שזה תמיד קשה להמר נגד הגריזליס, אני מרגיש מחויב לעשות את זה הפעם. התכנית שלהם יכולה להצליח במקרה הטוב לעוד שנה או שנתיים, אבל אז קונלי ובעיקר גאסול אמורים להתחיל להתדרדר, כשהחוזים שלהם + היעדר נכסים עתידיים יקשו על הקבוצה להתחזק עד קיץ 2020. זה מהלך all-in עם יד לא מספיק חזקה, ועל שולחן קר מאוד – שגולדן סטייט וסאן אנטוניו אספו בו כבר את כל התמונות.

זה מבאס מאוד כי התכנית לא הייתה שגויה – ממפיס עשו כמעט הכל נכון והגיעו די קרוב, גם בשנה שעברה וגם ב2013. אבל עבור רוב הקבוצות הNBA הוא גלגל – והישארות של כמה שנים בטופ תמיד תלווה בכמה שנים בתחתית. הגריזליז עוד לא שם – אבל כבר אפשר לראות את זה באופק.

תעקבו